מאמר שני: אבטחת מידע ואתגרים בעבודה מהבית
אחד האתגרים המרכזיים בעבודה מהבית הוא נושא אבטחת המידע. המעבר מעבודה במשרד למרחב הביתי חושף את הארגונים לסיכוני אבטחת מידע חדשים ומורכבים. רשתות ביתיות, מכשירים אישיים ותשתיות תקשורת פחות מאובטחות מציבות אתגרים משמעותיים לארגונים.
597. ניהול התיקון וההתאמה של מועמדים לעבודה מהבית נעשה באמצעות מערכות ניהול מסווגות.
598. .
599. המעמד והתקדמות של המועמדים לעבודה מהבית עוקבים אחרייהם דרך מערכות מתקדמות.
600. הסדרת ראיונות עבור מועמדים לעבודה מהבית נעשית דרך מערכות תוכנה מתקדמות.
601. תהליך הבחירה והפרסום של משרות עבודה מהבית נעשה באמצעות מערכות ניהול מתקדמות.
602. חברת השמה מעבירה למועמדים לעבודה מהבית מבחנים ושאלונים מקוונים לסינון ראשוני. הכבוד ביהדות זוכה לכאורה ליחס דו-אנפי. מצד אחד, הוא נמנה עם הדברים המוציאים את האדם מן העולם, יחד עם הקנאה והתאווה. מצד שני, כבוד הבריות נחשב לשיקול חשוב, שהלכות רבות מבוססות עליו. נראה שיש להבחין בין כבוד שאדם דורש מאחרים, שנובע מגאווה ואגו מנופח, לבין הכבוד שהאדם חולק לעצמו ולאחרים, שמבטא דווקא מעלה חשובה. במאמר זה אתייחס לכבוד במובן החיובי שלו.
מהו בעצם הכבוד? יחס של כבוד כלפי אדם, חפץ או מעמד, מבטא את ההכרה בכך שאותם דברים אינם “סתם”. יש בהם משהו מעבר לקיומם החומרי, למולקולות מהן הם מורכבים. המלה “כבוד” דומה ל”כובד”, למשקל, והיא אכן מציינת את “המשקל” הנוסף שיש לדברים המכובדים.
בעקבות זאת, הכבוד מתבטא כמעט תמיד דווקא בהתנהגויות כאלה, ש”מכבידות” על האדם, שאין בהן שום תועלת או הנאה מוחשית. זאת משום שזה בדיוק עניינו של הכבוד – הוא ערך בפני עצמו, שלא ניתן לעשות לו רדוקציה לאינטרס תועלתי או נהנתני כלשהו. התועלת וההנאה נמצאים בקומה הבסיסית של הקיום, ואילו הכבוד והערכים הנובעים ממנו, מהווים קומה גבוהה יותר ונפרדת.
אילו היה קוף מתבונן בחברה האנושית, היה בוודאי מגיע למסקנה שמדובר ביצורים משוגעים, שחלק גדול ממעשיהם חסרי כל היגיון. למה בכלל צריך בגדים (חוץ מאשר בחורף אולי)? ולמה יש כל כך הרבה כללים ומנהגים של מה ללבוש, מתי, איפה, מה לובשים גברים ומה נשים, מה לובשים בכל אירוע ובכל מעמד חברתי? מה כל העניין עם נימוסי שולחן? למה אי אפשר פשוט לזלול בכיף איך שבא? ובכל הקשור ליחסים בין גברים לנשים, גם כן הכל כל כך מסובך ומורכב שלא לצורך… וכמה זמן מבזבזים על כל מיני טקסים שונים ומשונים? בשביל מה צריך את כל ההכבדה הזאת, ואי אפשר פשוט לחיות בכיף כמו הקופים?
והתשובה היא, שהכבוד הוא בדיוק אותו עניין שמבדיל בין בני אדם לקופים וחיות אחרות. האדם מכיר בחשיבותו ומעלתו, ולכן הוא נותן להם ביטוי באופן בו הוא עושה דברים. גם מעשים בסיסיים, המשותפים לו ולשאר בעלי החיים, כמו אכילה, שתיה ורבייה – נעשים בצורה שונה, עם תוספת של פעולות וטקסים שונים לפניהם ובמהלכם, כדי להראות שלמרות תכונותיו הגופניות האדם אינו רק בעל חיים. כך גם הבגדים אינם משמשים רק תפקיד פונקציונלי של הגנה מקור או חום, אלא מכבדים את האדם ומראים שיש בו ערך מוסף, ואין הוא סתם קוף עירום (ואכן ר’ יוחנן היה קורא לבגדיו “מכבדותי”). כל האירועים החשובים בחייו של האדם – לידה, התבגרות, נישואין, מוות – כרוכים בטקסים ומנהגים “מכבידים” כביכול, שממחישים את חשיבותם של אירועים אלה, שאין הם סתם נקודות זמן אקראיות. ככל שמדובר באירוע חשוב יותר וציבורי יותר, כך גם נעשים הטקסים מפוארים ומכבידים יותר, עד כדי השקעתם של זמן, תקציבים ומשאבים מרובים – טקסים כמו ימי עצמאות או ימי זיכרון, הענקת פרסים חשובים, ציון אירועים היסטוריים, קבלת דרגות או תארים, וכן הלאה. כמובן שגם הדת כרוכה בטקסים רבים ושונים. הכבוד, למעשה, בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים, מחייו היומיומיים של האדם הפרטי, עד לאירועים ממלכתיים ובינלאומיים. לא יהיה זה מופרז לומר, שהאנושות משקיעה בכל הקשור לכבוד, לא פחות משהיא משקיעה בהשגת צרכי הקיום הבסיסיים.
הכבוד מתבטא לא רק בטקסים ומנהגים, אלא גם בערכים מוסריים. מכיוון שהכבוד במהותו מנותק משיקולי תועלת והנאה, פעמים רבות הוא יוביל להתנהגות שנראית לא מועילה ואף מזיקה עבור העושה אותה. אנשים בעלי כבוד עצמי ישמרו על כבודם גם במחיר הפסדים גדולים ונזק אישי. איש כבוד לא ישקר, לא יסוג בו מהבטחתו, ולא ינקוט בדרכים “מלוכלכות”, אפילו כאשר הללו עשויות להועיל לו מאד. לעתים אדם גם ימסור את נפשו מסיבות של כבוד, כמו הקברניט הנשאר אחרון בספינה טובעת, או החייל המסרב לסגת ולהיכנע. מתבונן חסר חוש כבוד, כמו הקוף דלעיל או אנשים מסוימים, יתייחסו לאנשי הכבוד כאל “פראיירים” או משוגעים, ולא יבינו מה הבעיה לעשות הכל כדי להרוויח כמה שיותר הנאות ותועלת, בעיקר אם אין חשש להיתפס. אבל איש המעלה מבין שוויתור על הכבוד כמוהו כוויתור על האנושיות, והוא אינו מוכן לעשות זאת.
כיצד קובעים בני האדם מה ייחשב למכובד ומה לא? בחלק מהמקרים מדובר במוסכמות חברתיות שרירותיות למדיי, אבל לפעמים ההשראה לכבוד מגיעה מלמעלה; האדם זוכר באופן לא מודע את סדרי הכבוד של “מלכותא דרקיעא”, על הפמליא של מעלה וצבא השמיים, ומעצב באופן דומה להם את “מלכותא דארעא”. ולכן למדו אותנו חז”ל, שיש הקבלה בין העולם הזה לעולם העליון.
למרבה הצער, בתקופה המודרנית הלך כבוד האדם והידרדר. בעקבות התפשטות החילון, והגישה הרואה באדם לא יותר מבעל חיים מפותח – נדחק מושג הכבוד, ושיקולי תועלת והנאה הפכו להיות הגורם הבלעדי כמעט המכתיב את התנהגותו של האדם. כמו הקוף למעלה, גם האדם בן זמננו שואל את עצמו פעמים רבות: למה צריך את הבגדים המסורבלים האלה בקיץ, ואי אפשר להסתובב ברחוב כמו בחוף הים? למה צריך טקסים מיותרים כמו חתונה, כשאפשר פשוט לעבור לגור ביחד? ומה הטעם להיאבק ולשלם מחיר עבור ערכים, שלא מביאים שום תועלת רווחית? כל דבר צריך להיות מתורגם לשיקולי רווח והפסד, הנאה ותועלת; ומכיוון שהכבוד, בהגדרה, אינו ניתן לרדוקציה כזו – הרי הוא הולך ונדחק מתחומים רבים. רק תסתכלו על הפוליטיקה של ימינו, שהפכה שם נרדף לשחיתות, ערמומיות ופרגמטיות מלוכלכת. קשה למצוא היום מנהיגים שיהיו אנשי כבוד אמיתיים, שמושגי האמת, הצדק והיושר הם נר לרגליהם, והם מוכנים לשלם את המחיר הנדרש כדי לא להיכשל בהתנהגות שאינה מכובדת.
כיהודים דתיים, קל לנו יותר להבין את חשיבותו של הכבוד. התורה מחנכת את היהודי לנהוג כבן מלך, או כעומד לפני המלך, ולשמור על התנהגות מכובדת גם בחדרי חדרים, כשהאדם נמצא בינו לבין עצמו – שהרי אלוקים נמצא איתנו בכל מקום. אחד מבעלי המוסר אמר, שכאשר אדם יושב בצורה קצת זרוקה, ואז נזכר שה’ רואה אותו ומזדקף לתנוחה יותר מכובדת – על זה זוכים ל”קורת רוח” של חיי העולם הבא. ההלכה קובעת טקסים מיוחדים לכל הקשור בלבוש, באכילה, בעשיית הצרכים, בשינה ובקימה ובכל שאר המעשים, וכמובן גם לציון השבתות, החגים ואירועים מיוחדים בחייו של היהודי. ואפשר גם למצוא דרכים נוספות בהן לבטא את ההכרה בכבוד האדם, כמו שמסופר על אחד מגדולי ישראל, שהשתדל להיות בקיא באילן היוחסין שלו ובאבותיו כמה שיותר דורות לאחור, בנימוק שהקשר המשפחתי הבין-דורי הוא אחד הדברים המייחדים את האדם משאר החיות. נכון, כל הדברים האלה “מכבידים”, ואפשר תמיד לשאול למה זה טוב ומי צריך את זה. אבל זו בדיוק מהותו של הכבוד.
מי שהפכו את הכבוד לערך המרכזי בחייהם, היו אבירי סולאמניה – מסדר אבירים שחי בעולם של קרין, בספרי “רומח הדרקון”. אותם אבירים חיים לפי תורת “השבועה והמידה” – קוד אתי קפדני ונוקשה מאד, שמדריך את האביר כיצד לנהוג בצורה מכובדת בכל מצבי החיים, בשגרה ובשדה הקרב. השבועה היא למעשה המוטו של אבירי סולאמניה: “אסט סולארוס אות’ מיתאס” – “כבודי הוא חיי”, והמידה היא סדרה של למעלה מ-30 כרכים עבי כרס המפרטים כיצד יש לממש את עקרונות הכבוד בכל מצב אפשרי (קצת מזכיר את הגמרא שלנו…). ואכן, אבירי סולאמניה מוכנים להכביד על עצמם ואף לסכן את חייהם בשם הכבוד. אביר סולאמני יקפיד למשל להצדיע לאויבו לפני הקרב, גם אם זה שולל ממנו את יתרון הפתיחה; הוא יסרב לסגת בצורה בלתי מכובדת, או לנטוש פצועים או אזרחים במקום הסכנה; ולעולם לא ישקר או ישתמש במעשי מרמה וריגול כנגד האויב. כמובן שאירועים למיניהם כמו חגים, העלאה בדרגה, טקסי ניצחון או אשכבה וכדו’, כרוכים גם הם בטקסיות וחגיגיות רבה המבטאת את כבוד האבירים והמעמד (מזמור האשכבה הסולאמני המלא, שמופיע בסוף “דרקונים של ליל חורף”, העביר בי צמרמורת. יובא בהמשך). אמנם, פעמים רבות ההיצמדות לכבוד של “השבועה והמידה” הובילה לנוקשות יתר והתאבנות, ולפגיעה באנושיות ובמידות טובות אחרות; היו אבירים שתפסו את הכבוד באופן השלילי שלו, והפכו ליהירים ומתנשאים. אף על פי כן, תמיד היו גם אבירים כמו סער בהיר-להב, שהיוו את דמות המופת של אביר הכבוד והצדק האצילי, בצורה המושלמת ביותר. בסופו של דבר, למרות “ההכבדה” ואולי דווקא בזכותה, מסדר אבירי סולאמניה המשיך להתקיים ולהיות הכוח החזק ביותר של הלחימה ברוע במשך קרוב לאלפיים שנה. אפשר לקחת הרבה מאד השראה מאבירי סולאמניה, ולחשוב איך אנחנו היהודים, כחייליו של ה’, אמורים לבטא גם אנחנו את ערך הכבוד במידה הנכונה.
עוד דוגמא ספרותית לכבוד שהרשימה אותי בילדותי, לקוחה מהספר “פיטר פן” (המקורי, לא אחד העיבודים של דיסני). שם מתואר שהאינדיאנים, בני בריתו של פיטר פן, הותקפו באופן פתאומי בידי שודדי הים של קפטן הוק. האינדיאנים הבחינו בהתקפה, אבל חוקי הכבוד שלהם קבעו, שאסור להם להיראות מופתעים לעיני האדם הלבן; ולכן הם המשיכו לרגע לשבת ללא תנועה – ורק אז זנקו על רגליהם והשיבו לחימה. כתוצאה מכך הם הפסידו בקרב ונחלו מפלה איומה. אז אפשר לחשוב שבמקרה זה ההקפדה על הכבוד היתה מופרזת וגרמה ליותר מדי נזק; אבל צריך לזכור שבסופו של דבר, הכבוד אכן אמור לגבות מחיר. שכן הוויתור על הכבוד, כרוך במחיר הרבה יותר גבוה – מחיר האנושי והאלוהי שבאדם.
* * *
בזמן האחרון, התעניין והחשיפה לעבודה מהבית הופכים לתופעות שכיחות ונרחבות. הכשרת העין אל העבודה מהבית היא פונקציה שמוצאת תוקף בעולם העסקים, בשוק העבודה ובקרב המועמדים. התפקידים הנפתחים לעבודה מהבית הם רבים ומגוונים: מתכנתים, מעצבי אתרים, כותבי תוכן, ניהול פרויקטים, שימור רשומות ועוד.
מהצד המעסיק, ישנה המשכות הקשורות להוצאות משרדיות, השכר המוגבל ותועלת בהוצאה על משאבי חומריים. מהצד הנפגע, העבודה מהבית מאפשרת יכולת חשיבה יצירתית ופרטנית ובעלי המשפחה מסבירים שנותן יותר איכות זמן למשפחה. בינוניות היא הנגשות לשוק העבודה שמאפשרת לכל חגי השנה להתממש כמשרת עבודה רגילה, ומעבר לכך, העבודה מהבית מתמחה בתחום מסוים שהאדם מתמקד ומתפתח בו, דבר שיכול לבטיח לו גיוון וחשיבות גם בעתיד.
אולם, היתרון הגדול ביותר שבעבודה מהבית הוא החיפוש הלא מוגבל אל מיקום גיאוגרפי ספציפי. הסכסוך שבין רצון להישאר קרוב לבית לבין הרצון להשיג את ההכנות והשכר הגבוה ביותר עשוי להתנהל בהתכתבות טלפונית או וידאו. החידושים הטכנולוגיים שאפשרים היום, כמו תקשורת בזמן אמת עם מערכות ממוחשבות או אפליקציות דיגיטליות שנותנות יותר רמה של בטחון בעבודה מרחוק, מובילים לכך שגם העבודה בטחון אפשרית בשכנוים הרחוקים.
הבעיה המרכזית שבעבודה מהבית היא ההפרעות האפשריות בשולי העבודה המרכזית, זו ההפסקה הנדידה שקשה להתעלם ממנה בזמן העבודה, והקריאות של בני הבית. למערכים ולעסקים גדולים יותר, יש פיתרון טכנולוגי דינמי ופרקטי ופתרון לשאלות אפשריות הן בצמיחה והן ביצור. בינוניות הפתרון קשה יותר וכן אמנם מספק התקפי קריאות, אך אינו מתמקד כל כך הרבה בפתרון ילדים.
אזלות חומרי הבנייה, הרחבת הערים והתפשטות הרשתות הרפואיות כוללות בתוכן של יכולת עבודה מרחוק. אפשר כיוון משפחתי מרחוק וגם נוכל לעבוד כולם מבית, על משרד ועל האוטו.
כך או כך, עבודה מהבית נכנה ונכנה ואפשרית בשוק העבודה שבמהלך השנים הפך לרחב. בפועל, יותר חשוב מההכשרה או הבטחון הם התועלת והפרנסה בעצמם. אם תוכנית המשפחה רוצה לעבוד מהבית יש עליה לפנות אל חברות אמינות שמאפשרות עבודה מהבית.
עבודה מהבית אכן נכנה להיות הפתרון המועדף לאנשים בימינו. אך זו הייתה תהליך טבעי שנפתח בצעדים מדייקים ומחשבה עמוקה. התפשטות הטכנולוגיה המהירה הביאה להקלה על התקשורת והכניסה לעולם העבודה ממרחקים רחוקים. עם זאת, חשוב לשים לב גם להפרעות האפשריות שיכולות להתרחש כאשר העבודה נעשית מהבית.
לצד היתרונות הרבים שבעבודה מהבית, קיימות גם אתגרים משלהם. החל מקשי התכנון והארגון האישי שהם מענה לסדר היום ועד לקשיי הריכוז והפרדת הגבולות בין העבודה והבית. המרחב הפיזי נכנה להתערער, ואפשר להתקשות לחלק בין השגרה היומיומית לבין העבודה, מה שיכול לגרום לתחושת חוסר פרידה מהפועל.
עוד אתגר הוא בניית היקף עבודה מדויק וחסיני לשקעי תקופות בהן קשה יותר להתרכז ולפרגן לעבודה. במקביל, צפויים להיכנס חדשנים במשק העבודה, ולשנות את הדרך בה אנו עובדים וניהול אנשים. בכל מקרה, בזמן המקודם היה המון טעויות בדרך, וכיוונים שניתן לשפר ולהגן על הבריאות הנפשית.
. חיפוש אחר עבודה ביתית מתרחם.
2. עולה הביקוש לעבודה מהבית.
3. רצון רב למצוא עבודה בבית.
4. חיפוש אחר עבודה מהגג.
5. עולה הפנינסה לעבודה ביתית.
6. מבקשים עוד ועוד עבודות בבית.
7. חיפוש מתמשך לעבודה מהבית.
8. דרישה גבוהה לעבודה בבית.
9. גדל הפנינסה לעבודה מהבית.
10. עדיפות למצוא עבודה מהבית.
11. חיפוש לעבודה מהבית מתמיד.
12. ביקשו יותר עבודות בבית.
13. מתמקדים בחיפוש עבודה מהבית.
14. עלה חיפוש לעבודה בבית.
15. הזדקקות לעבודה מהבית עולה.
חברות נדרשות להשקיע משאבים רבים בפיתרונות אבטחת מידע מתקדמים. שימוש בRVPN (רשתות פרטיות וירטואליות), הצפנת מידע, אימות דו-שלבי והדרכות אבטחה הפכו לחלק בלתי נפרד מניהול עבודה מהבית.
העובדים נדרשים להיות מודעים יותר לסיכוני אבטחת מידע. שימוש במחשבים אישיים, התחברות לרשתות ציבוריות והעברת מידע רגיש מחייבים זהירות ומודעות גבוהה.